בדיקת AC לעומת DC Hipot: מתי להשתמש באיזה ולמה זה חשוב

הבחירה בין בדיקת AC ו-DC hipot היא לא רק תיבת סימון בגיליון בדיקה - היא קובעת ישירות אם אתה תופס פגם או נרגע לתוך תחושת ביטחון כוזבת. הנה איך לבצע את השיחה הנכונה.

בדיקת AC hipot מפעילה מתח סינוסואידי בתדר קו, בדרך כלל 50 או 60 הרץ, ומלחיצה את הבידוד משני הקוטביות בכל מחזור. זה היתרון העיקרי: זה משכפל את האופן שבו הבידוד מתנהג בפועל בשירות. עבור כל מוצר שפועל על מכשירי חשמל מסוג AC -, מתגים, שנאים, לוחות בקרה תעשייתיים -, מבחן AC hipot הוא מה שדורשים בדרך כלל תקני UL, IEC ו-CSA. החיסרון הוא זרם טעינה קיבולי. כל בדיקת AC hipot מייצרת רכיב זרם תגובתי מתמשך שזורם דרך הקיבול הטבעי של הבידוד, ובמכשירי קיבול - גבוהים - כבלים ארוכים מסוככים, פיתולי מנוע גדולים, ספקי כוח עם מסנני EMI גדולים - זרם זה יכול לשטוף את קיבולת הדליפה ההתנגדות של הבודק ואף לחרוג מקריאת הדליפה ההתנגדות.

כאן נכנסת בדיקת DC hipot. בדיקת DC מפעילה מתח קבוע בכיוון אחד. יש עליית טעינה ראשונית כאשר הקיבול של ה-DUT עולה, אבל ברגע שזה מתיישב לאחר כמה שניות, הזרם היחיד שנותר הוא דליפה התנגדות דרך הבידוד. המדידה נקייה יותר, והבודק עצמו יכול להיות קטן וקל יותר מכיוון שהוא לא צריך לספק כוח תגובתי רציף. DC hipot הוא המקום-אל עבור בדיקות שטח של כבלים, ציוד DC-במתח גבוה, וכל מצב שבו הניידות חשובה. אבל יש מלכוד: מתח DC מלחיץ בידוד בקוטביות אחת בלבד ויכול ליצור הצטברות מטען בחלל בתוך דיאלקטריים מחולקים כמו XLPE - וזו הסיבה ש-IEEE 400 ממליץ במפורש נגד בדיקות DC על כבלי חשמל מודרניים מבודדים מפולימר.-